החלטה בתיק ת"א 13505-05-11

1.         בקשה לסילוק התובענה על הסף בטענה לקיומו של וויתור מצד התובעים על תביעותיהם.

ברקע הבקשה תביעת המשיבים, 38 חקלאים שמקום מושבם בערבה התיכונה, לפיצוי בשל נזקים שנגרמו להם כנטען בגין אי מימוש היתרים שהיו בידיהם להעסקת עובדים זרים לשנת 2009, זאת כתוצאה מהפרת המדינה את הסכם העקרונות שנחתם בעניין בינה לבין התאחדות חקלאי ישראל (להלן:"ההתאחדות") ואשר אושר בהחלטת ממשלה מיום 12.5.2009 (להלן:"הסכם העקרונות").

2.         עתירת המבקשים נסמכת על עדכון להסכם העקרונות, מיום 15.2.11, עליו חתומה ההתאחדות ואשר משנה את המתווה היורד של מכסת העובדים הזרים שנקבע בהסכם העקרונות, תמורת ויתור של ההתאחדות על תביעות בגין אי מימוש היתרי העסקה לשנים 2009-2010 (להלן: "הסכם העדכון").

לעמדת המבקשים המשמעות היא כי המשיבים ויתרו באמצעות ההתאחדות על זכותם לתבוע את המדינה בגין העילות המנויות בכתב התביעה.

עוד טוענים המבקשים כי ככל שמסתמכים המשיבים על הסכם העקרונות, הרי שהם כפופים גם לאמור בסעיף 1 להסכם העדכון, לפיו מוותרת ההתאחדות על כל תביעה בגין אי מימוש היתרים כאמור, וכי המשיבים אינם יכולים לטעון מחד להסתמכות על הסכם העקרונות, ומאידך לא לראות בעדכון כמחייב.

משנה תוקף יש ליתן לעניין זה עפ"י גישת המבקשים, על רקע העובדה כי הסכם העדכון היווה הישג עבור החקלאים מאחר והמתווה הפוחת נשוא הסכם העקרונות נדחה בפרק זמן משמעותי, אולם זאת נעשה כאמור בכפוף לוויתור על תביעות הנובעות ממנו.

3.         בתגובתם טוענים המשיבים כי ההתאחדות לא ויתרה במסגרת הסכם העדכון על זכויות ו/או טענות של התובעים כפרטים, והיא אף איננה מוסמכת לויתור כאמור.

המשיבים מבהירים כי הסכם העדכון, על סעיף הויתור שבו, נחתם ע"י ההתאחדות, באמצעות נציגה מר אבשלום וילן, אשר הבהיר עוד במהלך המו"מ לקראת החתימה על ההסכם באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי ההתאחדות מוכנה ורשאית להסכים אך ורק לויתור על תביעותיה שלה, אך לא לגבי ויתור על תביעותיהם של חקלאים פרטניים, זאת, לאחר שממילא החברות בהתאחדות הינה של ארגונים, תנועות ואגודות, בלבד, ולא של יחידים.

לתמיכה בטענות אלה מצרפים המשיבים את תצהירו של מר וילן, וכן תצהיר משלים לו מצורפת טיוטת ההסכם טרם חתימתו, אשר כללה סעיף ויתור מפורש של החקלאים באופן פרטני, סעיף שלא נכלל בנוסחו הסופי של הסכם העדכון, בשל התנגדותו של מר וילן, נציג ההתאחדות.

לפיכך, ומאחר ולכל הצדדים למו"מ היה ברור כי הויתור מתייחס אך ורק לתביעות אפשריות של ההתאחדות עצמה אך לא לתביעות של חקלאים פרטניים, הרי שניסיון המדינה להסתמך כעת על הסכם העדכון על מנת למנוע מחקלאים פרטניים לתבוע את נזקיהם אינו במקומו והוא אינו משקף את העובדות כהווייתן ביחס למו"מ ולהסכם הסופי.

עוד טוענים המשיבים כי "דה פקטו", מופרים ממילא הן הסכם העקרונות והן הסכם העדכון, ומאחר שויתור ההתאחדות כפוף לעמידת המדינה בהסכמים, הרי שאף מטעם זה אין מקום לבקשת הסילוק.

4.         לטענות אלה של המשיבים משיבים המבקשים כי המדובר בויתור של החקלאים באמצעות ההתאחדות, כשם שהוסמכה היא לזכותם בהיתרים נשוא הסכם העקרונות ובדחיית המתווה הפוחת.

לטענת המבקשים פרשנות המשיבים את סעיף הויתור אינו אפשרי, מאחר וזכות לקבלת היתר ניתנת רק לחקלאי בודד ולא להתאחדות, באופן המייתר ממילא עילת תביעה אפשרית של ההתאחדות בעניין זה.

5.         לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום בשלב זה להיעתר לבקשה, תוך ששמורה למבקשים הזכות לדבוק בטענתם בשלב בירור התובענה לגופה.

ענייננו במערך הסכמים הנוגעים, מלבד הפן המעשי שבהם, בעניינים של מדיניות מדינת ישראל בנושא העסקת עובדים זרים בכלל, והעסקתם בתחום החקלאות בפרט. מתוקף כך ובהיותם כרוכים כאמור בהפעלת מדיניות, אף אושרו הסכמים אלה מעת לעת בהחלטות ממשלה.

כידוע "זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו" (קידושין, כ"ג ע"א). במובן זה נראה לכאורה, כי קביעה בהסכם בדבר היתרים המגיעים לחקלאים (המאושר לאחר מכן בהחלטת ממשלה), מהווה התחייבות של המדינה כלפי החקלאים והענקת הזכויות להם, למעשה מבלי שמשנה מהותית העובדה מיהו הגוף למולו הושגו ההסכמות האמורות, בדומה לחוזה לטובת צד ג'. לא כך הדבר עת עסקינן בויתור על זכויות, שאז אין לאפשר לגורם כזה או אחר לוותר בשם צד ג' על זכות מזכויותיו, בוודאי שלא בהעדר הסכמתו המפורשת.

6.         אולם, אף לו תתקבל עמדת המבקשים כי חתימתה של ההתאחדות מחייבת בשני ההסכמים, לטוב ולרע, ולרבות כמובן סעיף הויתור, גם אז לא ניתן להיעתר לבקשה ולסלק את התובענה כבר כעת.

המבקשים נבנים מלשון הסכם העדכון המצדיק לשיטתם סילוק התביעה על הסף מחמת הויתור הנקוב בו. אלא, שאין מחלוקת כי למערך ההסכמים בנושא הנדון קדם הליך מו"מ ממושך ומן הסתם מורכב, טרם קביעת העקרונות והפרטים אשר סופם כאמור להיות מובאים לאישור הממשלה ולהוות מדיניות קובעת.

במסגרת עמדת המשיבים מובאות הן טענות עובדתיות והן טענות משפטיות הנובעות מהן, הנוגעות לפרשנותו הנכונה של מערך ההסכמים כאשר הטענה המרכזית היא העדר הסכמה של צד לחוזה (ההתאחדות) לויתור הנטען כעת. טענה זו גורסת באופן חד משמעי כי ההתאחדות לא נתנה הסכמתה לויתור על תביעות מטעם החקלאים הפרטניים, כנטען כעת, אלא המדובר אך בהסכמה לויתור על תביעות מטעם ההתאחדות, ובעניין זה הובאה כאמור עדות ברורה בתצהיר שהוגש.